למה ראש השנה: ממלכת הקב״ה עד התפוח בדבש

בתורה אין מילה על שנה חדשה, על תפוח או על דבש. יש שם שני כינויים בלבד: ״יום תרועה״ ו״זכרון תרועה״. כל השאר נבנה מאוחר יותר, בתקופת חז״ל ובימי הביניים, סביב שלושה רעיונות. את שלושתם אפשר לראות על שולחן החג.

בעינינו, מי שמחבר כל מנהג לאחת משלוש המשמעויות מבין את היום. מי שמדלג על החיבור מקבל חג של סימנים בלי סיבה. שלוש הברכות המיוחדות במוסף מראות את המבנה הזה בגלוי.

מהן שלוש המשמעויות של ראש השנה ואיך הן קשורות?

המשמעויות הן מלכות, דין וזיכרון. הן לא שלוש חגיגות נפרדות אלא שלוש פנים של רעיון אחד: מי שמלך הוא גם שופט, ושופט צריך לזכור את המעשים.

• מלכות: היום שבו מכריזים על הקב״ה כמלך העולם. מכאן הקול של השופר ונוסח התפילה החגיגי.
• דין: המשנה במסכת ראש השנה (פרק א, משנה ב) קובעת ש״כל באי העולם עוברין לפניו כבני מרון״. מכאן ״ספרי חיים״ ו״אבינו מלכנו״.
• זיכרון: הקב״ה זוכר את מעשי כל נברא, ואדם מזכיר לעצמו מי הוא ומה עשה. התורה עצמה קוראת ליום ״זכרון תרועה״.

כל מנהג שייך בעיקר למשמעות אחת, אבל נשען על האחרות. השופר הוא מלכות, ובו בזמן קריאה לתשובה לפני הדין.

חלק מההבדלים בין העדות נובע מכאן. בקהילות ספרדים ומזרחים נהוג לומר ״יהי רצון״ על כל מאכל בנפרד. בפיוטים ובמנגינות יש הבדלים בין העדות, אבל המבנה של שלוש הברכות במוסף זהה.

מהו יום הדין ומה הוא אומר לאדם אחד?

לפי התלמוד נפתחים שלושה ספרים: של צדיקים גמורים, של רשעים גמורים ושל בינוניים. צדיקים נכתבים ונחתמים לאלתר לחיים. לכן אומרים ״לשנה טובה תיכתבו ותיחתמו״ ו״ספרי חיים״.

מה זה אומר לאדם אחד? נניח מי שבשנה האחרונה התרחק מקרוב משפחה והפסיק לקיים הרגל שהבטיח לעצמו. הדין אינו רשימת עונשים שמחכה לו. הוא שאלה: מה אני לוקח איתי לשנה הבאה? המסורת מציעה עשרה ימי תשובה, ובסופם יום כיפור, שחותם את התהליך. הדין הוא הזדמנות לתיקון, לא הבטחת תוצאה ולא איום.

התפילה ״אבינו מלכנו״, שאומרים בעשרת ימי תשובה, מחברת שתי דמויות: אב שרחמיו מתעוררים ומלך שגוזר. זו ההצטלבות בין מלכות לדין.

מהו יום המלכה ואיך הוא נשמע בתפילה?

המלכה היא לב היום. בתפילות ראש השנה חוזרת הבקשה ״ומלוך על כל העולם כולו בכבודך״, ונוסח הקדושה מוסיף ״המלך הקדוש״. הנעימות במוסף חגיגיות יותר מבשבת רגילה, ו״עלינו לשבח״, שמכריז על מלכות הקב״ה, נאמר במוסף עם כריעה.

למה דווקא בתחילת השנה? כי תחילת תקופה היא רגע הכתרה. מלך מתחיל את שלטונו ביום מסוים, והעולם מכריז עליו מחדש כל שנה. השופר הוא ההכרזה, כמו תרועה בהכתרת מלך.

איזה קשר יש בין בריאת האדם לראש השנה?

בתפילת מוסף אומרים ״היום הרת עולם״. הנוסח מקשר את היום לבריאת האדם, לפי מסורת שבראש השנה נברא אדם הראשון. זו מסורת, לא תאריך היסטורי שאפשר לבדוק.

כאן הזיכרון והדין נפגשים: מי שנברא אחראי למעשיו. אם האדם נברא היום, הוא נדון על מה שעשה מאז.

למה ראש השנה קרוי יום תרועה ולמה תוקעים דווקא בשופר?

״יום תרועה יהיה לכם״ נאמר בספר במדבר, ו״זכרון תרועה״ בספר ויקרא. התורה אינה מפרטת באיזה כלי. חז״ל למדו משם ומפסוקים נוספים שמדובר בשופר, קרן של בהמה כשרה. המסורת קושרת אותו לאיל שנתפס בעקדת יצחק, לקול שמלווה הכתרת מלך ולקריאה להתעוררות.

למה לא חצוצרה? השופר גולמי. אין בו הנדסה, רק נשימה וקרן, ולכן הוא קרוב לזעקה. זה מתחבר לרעיון התשובה: לא מלאכת מחשבת, אלא קול גולמי של אדם.

המסורת קושרת את השברים והתרועה לקולות של בכי ונהמה. זו פרשנות, ולא כולם מסכימים על כל פרט בה.

איך שלוש הברכות בתפילה (מלכויות, זכרונות, שופרות) משקפות את היום?

במוסף של ראש השנה יש שלוש ברכות מיוחדות. כל ברכה בנויה מעשרה פסוקים, מהתורה, מהכתובים ומהנביאים, ובסוף שוב מהתורה.

מלכויות: מלך העולם. הכתרת הקב״ה.

• ״ה׳ אלהיו עמו ותרועת מלך בו״ (במדבר כג, כא): המלך נמצא בתוך עם ישראל, והתרועה היא תרועת מלך.
• ״ויהי בישורון מלך״ (דברים לג, ה): המלכה מתרחשת כשהעם מתאחד.
• ״ה׳ ימלוך לעולם ועד״ (שמות טו, יח): המלכות נמשכת לתמיד.

זכרונות: הדין. הזיכרון של מעשי כל נברא.

• ״ויזכור אלהים את נח״ (בראשית ח, א): הזיכרון יכול להציל.
• ״וזכרתי את בריתי יעקב״ (ויקרא כו, מב): הזיכרון מחבר לברית.
• ״הבן יקיר לי אפרים... זכור אזכרנו עוד״ (ירמיהו לא, יט): זיכרון כאהבת הורה.

שופרות: הקריאה לפעולה. הקול.

• ״ויהי קול השופר הולך וחזק מאד״ (שמות יט, יט): השופר במעמד הר סיני.
• ״והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול״ (ישעיהו כז, יג): שופר הגאולה.
• ״הללוהו בתקע שופר״ (תהלים קנ, ג): גם ציווי לשבח.

אחרי כל ברכה תוקעים. כך מלכות הופכת לקול, זיכרון לקריאה ושופר לפעולה. ציר הזמן שלמטה מראה איפה כל זה יושב ביום עצמו, ואחריו מגיע השולחן.

מדוע אוכלים בראש השנה מאכלים סמליים ואילו סמלים נהוג לאכול?

העיקרון נקרא ״סימנא מילתא״: סימן הוא דבר.

• תפוח בדבש: לשנה מתוקה.
• רימון: ״שירבו זכויותינו כרימון״.
• ראש דג: להיות לראש ולא לזנב.
• תמר: ״שיתמו אויבינו״.
• כרתי: ״שיכרתו שונאינו״.
• סלק: ״שיסתלקו אויבינו״.
• דלעת (קרא): ״שיקרע גזר דיננו״.

התפוח אינו ברשימת התלמוד. הוא נפוץ בקהילות אשכנז, ופרי שאפשר לטבול בדבש התאים למנהג, שנקלט בהדרגה. בקהילות אחרות מרבים בתמרים, ובתאנים וברימונים.

האם ראש השנה הוא יום טוב?

כן. זה יום טוב: אסורה בו מלאכה, יש קידוש, ויש סעודות חג. אין בו צום ואין אבלות. השמחה מתונה, כי הדין מרחף מעליה, ולכן אומרים בתפילה גם ״אבינו מלכנו״ וגם ״ברוך אתה ה׳ מלך על כל הארץ״.

בישראל וגם בחו״ל ראש השנה נחגג יומיים, בניגוד לשאר החגים. תאריכים ושעות כניסת החג מפורסמים בלוח הרבנות הראשית ובלוחות של הרבנויות המקומיות. אם אתם מתלבטים בהלכה מעשית, כמו תקיעה בשבת או סדר התפילה, התייעצו עם הרב שלכם.