לתת כדי לגדול: איך מתחילים עם 50 ₪ בחודש

חמישים שקלים בחודש הם 600 ₪ בשנה. בעינינו, מי שמחכה ליותר כסף כדי להתחיל לתת מפספס את העיקר: ההרגל והבחירה חשובים מהסכום, ולכן הוראת קבע קטנה עדיפה על תרומה גדולה שלא חוזרת.

האם לתת באמת טוב לנותן, או שזה רק משפט יפה?

יש מחקרים, לא רק משפטים. במאמר ב-Science, לפי הערכה משנת 2008, שאלו החוקרים אמריקאים על ההוצאות שלהם. ככל שחלק גדול יותר מהכסף הלך לאחרים, כך דיווחו על יותר שמחה. בניסוי נוסף קיבלו משתתפים סכום קטן של כמה דולרים ליום אחד, ונתבקשו להוציא אותו על עצמם או על אחרים. מי שהוציא את הסכום על מישהו אחר היה שמח יותר בסוף היום, והגודל של הסכום כמעט לא שינה.

הקשר מחזיק גם בין תרבויות: ניתוח של נתוני Gallup ממדינות רבות, שפורסם בעשור האחרון, מצא קשר דומה בין נתינה לשמחה בתרבויות שונות. מחקר מסריקות מוח משנות ה-2000 הראה שתרומה מפעילה אזורי תגמול במוח. מי שנתן, דיווח על יותר משמעות וחיבור לאחרים.

אילו סוגי נתינה יש, ומה מתאים לי?

ארבעה סוגים: כסף, זמן, כישרון מקצועי וקשרים. רוב האנשים מכירים רק את הראשון, ולכן מי שאין לו כסף חושב שהוא פטור. הוא לא.

גם הכתובת משנה. אפשר לתת לארבע קבוצות עיקריות:

• קרובים: בני משפחה, החבר מהצבא והשכנה מהקומה השלישית. התמורה מיידית, והסיכון לבזבוז נמוך.
• שכונה וקהילה: בית ספר, בית כנסת, מרכז קהילתי, ועד בית.
• ארגונים ומוסדות: עמותות, בנקי מזון, ארגוני חולים.
• קבוצות בשוליים וזרים: קשישים בודדים, עולים חדשים, ניצולי אלימות, ובחו"ל קרנות סיוע.

מי שרוצה לראות תוצאה ולהיות מעורב ייטיב לבחור קרוב. מי שרוצה להשפיע בקנה מידה גדול ייטיב לבחור ארגון.

איך מתחילים לתת כשאין הרבה כסף?

הנה דוגמה מספרית. נניח מדריכת יוגה בת 35 מתל אביב, עם משכנתא ושתי ילדות. זו דמות להמחשה ולא אדם אמיתי. היא מגדירה הוראת קבע של 50 ₪ בחודש לעמותה מקומית, ובנוסף שיעור יוגה התנדבותי אחד בחודש במרכז קהילתי בשכונה.

בשנה זה 600 ₪ ו-12 שעות. התקציב המשפחתי לא מרגיש: 50 ₪ הם בערך 0.5% מהוצאה חודשית של 10,000 ₪. מה שכן משתנה הוא מה שהמחקרים מצביעים עליו: הוראת הקבע שהפכה להרגל, העמותה שבחרתם בעצמכם והקשר הישיר למקבלים. שעה אחת בחודש נותנת שם ופנים ליעד של הכסף.

יש גם נתינה שלא עולה כסף. שעת ייעוץ למי שפותח עסק, האוזן שמקשיבה לחבר במצוקה או חיבור בין שני אנשים שלא הכירו שווים לא פחות ולפעמים יותר. הטעות הנפוצה היא לחכות לסכום מכובד. הוא לא מגיע, וההרגל לא נוצר.

כמה כדאי לתת, ולמי, לפי המצב שלי?

שלוש שאלות מספיקות: כמה כסף פנוי יש לי בחודש, כמה זמן, ועם מי כבר יש לי קשר. הטבלה היא הערכה של האתר ולא כלל רשמי, ואפשר להתאים אותה לחיים שלכם.

הנקודה הלא נוחה: הורה יחיד לא חייב כסף. הזמן שלו הוא המשאב היקר ביותר, ולכן ההמלצה שלנו היא שעה בחודש ברשת שהוא כבר חי בה, בלי לגזור מתקציב שאין. מי שמרגיש רע על שלא נתן יכול להתחיל מהמחשבון: 1% מהכנסה פנויה של 5,000 ₪ הם 600 ₪ בשנה, כמו בדוגמה למעלה.

מה קרה לישראלים שנתנו, ואיך זה שינה את החיים שלהם?

ארבעה סיפורים ציבוריים ומתועדים. בכל אחד מהם יש חוק סיבוב: מה גרם לנתינה להחזיק מעמד. הפרטים כלליים ונשענים על מה שהארגונים עצמם מפרסמים.

**1. המודל: השאלת ציוד רפואי לכל מי שצריך, בלי תשלום מחיר מלא. חוק הסיבוב: התחלה קטנה וקביעות. היום פועלים בעמותה אלפי מתנדבים, והיא התפתחה ממעשה שכנות קטן.

2. ז'יל דרמון ו"לתת" (הוקמה באמצע שנות ה-90, לפי הערכה). דרמון, יליד צרפת, הקים את העמותה לסיוע בצורכי יסוד למשפחות במצוקה. חוק הסיבוב: קשר אישי עם המקבל. הארגון בנה מודל של חבילות מזון ושל מתנדבים שפוגשים משפחות.

3. יוסף גיטלר ו"לקט ישראל" (הוקמה בתחילת שנות ה-2000, לפי הערכה). גיטלר, יליד ארצות הברית, הבין שמזון עודף מחתונות ומשדות הולך לפח בזמן שיש רעבים. הארגון מציל מזון ומחלק אותו. חוק הסיבוב: נתינה מתוך כישרון. הוא נתן את מה שהיה טוב בו: לוגיסטיקה וארגון.

4. אלי בר ו"איחוד הצלה" (הוקמה באמצע שנות ה-2000, לפי הערכה). בר, מירושלים, גייס מתנדבים שמגיעים בקטנועים לאירועי חירום בדקות הראשונות, לפני אמבולנס. חוק הסיבוב: נתינה מקומית ומוחשית. המתנדב נמצא בשכונה, והוא יכול להציל חיים בלי תקציב.

אף אחד מהארבעה לא התחיל בסכום גדול. כולם התחילו בפעולה קטנה וחזרו עליה, עד שנהפכה לארגון. הסיפור החמישי הוא שלכם, והחוק שמאחוריו הפשוט מכולם: מישהו חייב להתחיל.

מה עושים השבוע כדי להתחיל?

שלושה צעדים לשבעה ימים, ואז מעקב.

לפני שתורמים לארגון, בדקו אותו. רשם העמותות במשרד המשפטים מפרסם אילו עמותות רשומות, ואתר "גיידסטאר ישראל" של מידות מציג נתוני שקיפות. ודאו שיש לעמותה אישור לעניין תרומות לצורכי מס אם אתם רוצים זיכוי מס, ושהוא בתוקף.

אחרי שלושה חודשים שאלו את עצמכם: איך הרגשתי כשהוראת הקבע יצאה, ומה השתנה בשיגרה. אם התשובה לא ברורה, שנו כתובת. הכתובת חשובה פחות מהצעד.